תוקפנות: אלף סיבות, מאה פנים חלק שני

התפתחות הכלב כמקור לבעיות תוקפנות תכונות ודפוסי התנהגות רבים נקבעים בגיל קריטי של הגור.

מקובל לחלק את ההתפתחות החברתית-אמוציונלית של הכלב בצורה הבאה:

א. המלטה עד גיל 3-4 שבועות: במשך תקופה זו המערכת החושית נמצאת בשלבי התפתחות, כך לדוגמה גור פוקח את עיניו רק בגיל 10-14 יום ועובר עוד כשבוע עד שעיניו מסוגלות למקד מבט. הגור גם אינו שומע כראוי עד גיל שלוש שבועות. בתקופה זו הגור תלוי לחלוטין באמו ובטיפולה.

ב. מגיל חודש עד גיל הבגרות המינית (שמונה חודשים עד שנה): בתקופה זו הגור הופך מודע לסביבתו, הוא לומד להכיר רעשים, דמויות אנושיות וכלבים אחרים. זה הוא הגיל הקריטי ללמוד התנהגות חברתית בין כלבים וביחס לאנשים. התקופה בין גיל חודשיים לשמונה חודשים בערך, היא הקריטית ביותר מבחינה חברתית, ולחשיפת הכלב לאנשים ולכלבים בתקופה זו יש חשיבות רבה מאוד.

ג. מבגרות מינית לזקנה: הכלב כבר רכש את המיומנויות החברתיות שבינו לבין סביבתו האנושית והכלבית כאחד, ובתקופה זו קשה יהיה לשנות התנהגויות שהשתרשו. עם זאת, ניתן ללמד את הכלב לציית או להימנע מפעולה מסוימת על ידי אילוף. בתקופה זו הכלב מבסס את מעמדו בהיררכיה החברתית (בדרך כלל בין גיל שנה וחצי לשנתיים).

גידול נכון לאורך התקופות השונות יכול למנוע התפתחותם של תוקפנות משחק, תוקפנות בין כלבים ותוקפנות מתוך פחד.

תוקפנות משחק:
כלבים רבים מגלים תוקפנות תוך כדי משחק. תוקפנות זו מלווה בנהמות, יללות ונשיכות לא נעימות. התוקפנות יכלה להתפתח תוך כדי משחק עם כלב אחר או עם אדם. תוקפנות משחק מתאפיינת בכך שהכלב לא מוכן להפסיק לשחק כאשר הבעלים רוצה בכך, להפך. הכלב רק מגביר את עוצמת הנביחות והנשיכות כדי לקבל תשומת לב מחודשת מהבעלים. לא פעם אפשר לראות בגן ציבורי בעלים מותש ממשחקי משיכה ונשיכה, מתחנן למעט שקט מצד כלבו, בעוד זה רק עומד על שלו בצורה קולנית יותר ויותר.
חוסר היכולת לווסת את עוצמת התוקפנות תוך כדי משחק נובע, ככל הנראה, ממשחקים אגרסיביים מדי ואי הגדרה של גבולות ברורים בתקופה הקריטית (גיל חודש עד בגרות מינית). אי חשיפת הגור לגורים אחרים בתקופה זו עלול להוביל לכך שהגור לא ידע לשחק עם כלבים אחרים בבגרותו: כדי לדעת עד כמה הנשיכות שלו מכאיבות, או מתי הצד השני מתעייף, חייב הגור להתנסות במשחק עם גורים בני גילו. אין לו דרך אחרת ללמוד את גבולות הכח שהוא מפעיל תוך כדי משחק.
בעיה של תוקפנות יתר במשחק אופיינית לכלבים צעירים וגורים, ואף על פי שהיא עלולה להביא בעלי כלבים לאפיסת כוחות, אל דאגה: היא נוטה להיחלש במשך הזמן.

תוקפנות כלפי כלבים אחרים:
תוקפנות כלפי כלבים אחרים תתרחש ברוב המקרים בין כלבים מאותו מין (בין זכר לזכר / ביו נקבה לנקבה). תוקפנות בין המינים (בין זכר לנקבה) היא נפוצה פחות.
גם במקרה זה, לרוב הסיבה לכך היא החוויות הפרטיות של הכלב מהתקופה הקריטית של גיל חודש עד חצי- שנה, הבאות לידי ביטוי בתקופה המאוחרת יותר של מיקום הפרט בהיררכיה החברתית (18-24 חודשים). כלב שלא בא במגע עם כלבים אחרים במהלך התקופה הקריטית, סביר ביותר שיפתח פחד בלתי נישלט, ו/או תוקפנות כלפי כלבים אחרים.
וטרינרים רבים ממליצים לא לחשוף את הכלב לכלבים אחרים עד תום סידרת החיסונים המשושים (עד גיל של ארבעה- חמישה חודשים). המלצה זו נכונה אולי מבחינת חשיפה לגורמי מחלה, אך לעניות דעתי, הסיכון לנזק חברתי גדול לאין ערוך, בפרט כשמדובר בגור שהופרד מוקדם (פחות מגיל 5-6 שבועות) מאמו ומשאר השגר. רצוי מאוד לחשוף את הגור לחברת גורים קבועים ומחוסנים בני גילו וגודלו, ובכך לאפשר סוציליזציה, תוך שמירה על מינימום חשיפה לגורמי מחלה (יש לעשות זאת כשבוע עד שבועיים לאחר החיסון המשושה הראשון). בארה"ב קיימים למטרה זו בדיוק "גני גורים": בעל הגור משאיר אותו למשך היום "במעון יום" לגורים שם הגור משחק, מבלה ולומד כיצד להתנהג בחברת בני מינו. בארצנו הקטנטונת עדין מחכים לפתיחת הגן הראשון...
תוקפנות כלפי כלבים אחרים ניתנת לטיפול על-ידי סירוס בצרוף של טיפול התנהגותי (אילוף).

תוקפנות פחד:
תוקפנות זו היא מהנפוצות ביותר ואחת הבעייתיות ביותר. מקורה בהתגוננות מפני פחד בלתי נשלט שמציף את הכלב. הפחד הוא מפני אנשים או מפני גורמים אחרים בסביבה, ובלי שיהיה כל איום ממשי על הכלב.
הפחד ההיסטרי מאנשים יכול להתבסס כתוצאה מאי חשיפת הגור לאנשים בתקופה הקריטית לחייו. מסיבה זו, נפוץ לראות תוקפנות פחד בכלבים אסופים מהרחוב או מצער בעלי חיים, משום שפעמים רבות כלבים אלו נולדו ברחוב ולא באו במגע עם אף אדם ספציפי. חוסר קשר עם אדם מטפל ומיטיב לא מאפשר התייחסות לבני-אדם ככאלה.
תוקפנות פחד יכולה להיות ספציפית לאתר או מאורע. כך למשל ישנם כלבים התוקפים רק בזמן שמסיעים אותם במכונית או כלבים התוקפים רק אנשים עם זקן, אך לרוב זה פחד ממגע עם אדם. פחד כלבים ניתן לטפול משולב, תרופתי והתנהגותי, ולכך אקדיש את אחד המאמרים הבאים בסדרה.

תוקפנות דומיננטית:
כלבים כמו בני אדם מקימים מבנה חברתי היררכי מורכב מאוד, רוב הכלבים רואים עצמם נחותים במעמדם מבעליהם, ללא כל התערבות של אילוף. מסתבר שמיעוט מבין הכלבים מעמיד עליונות זו במבחן, ולא יקבל מצב בו מעמדם נמוך מבעליהם. הכלב יעמיד את בעליו במבחן, כאשר סופו של מבחן זה הוא בדרך-כלל ידוע מראש: הבעלים מוצא עצמו נחות היררכית לכלב, מבלי שיהיה לו כל מודעות לכך. כלב כזה יראה לא תוקפני בעיני בעליו, שכן הוא נחשב לנחות בעיני הכלב, וככזה, אינו ראוי להתייחסות. אך כאשר יווצר קונפליקט על שליטה בין הבעלים לכלב- למשל סביב אוכל שהכלב מצא- הכלב עלול לתקוף בצורה פתאומית ובלתי צפויה.
תוקפנות דומיננטית היא הנפוצה והבעייתית בתוקפנויות ויש לה צורות הופעה רבות. לכן אקדיש לתופעה זאת את המאמר הבא בסדרה. אנסה להציג את הסיבות לתוקפנות הדומיננטית, האם אפשר לזהותה עוד בתקופת הגורות? מה הקשר של ההורמון טסטוסטרון לתוקפנות, והאם סירוס / עיקור על היבטיהם השונים יכולים לעזור?
לסיום, ברצוני לחזור ולהדגיש: לרוב, בתוקפנות אפשר ורצוי לטפל. אך יש קודם כל לאבחן היטב את סוג התוקפנות, על-מנת להגיע לטיפול הנכון ביותר. על-מנת לעשות זאת מומלץ לפנות למומחים (מאלף או וטרינר המתמחים בבעיות התנהגות), ולהיוועץ בהם.

ברצוני להדגיש נקודה נוספת:
ישנם מקרים, נדירים אומנם אך בהחלט קיימים, שבהם כלב מראה תוקפנות פתאומית ובלתי מוסברת כאשר ידוע שאין לו כל היסטוריה קודמת של גילויי תוקפנות כלשהם. הסיבה לכך יכולה להיות סיבה רפואית כמו למשל גידול מוחי או מחלה קשה דוגמת כלבת. אילוף במקרה זה לא יועיל ורק עלול להזיק לכלב הסובל. לכן אם כלבכם מגלה תוקפנות שכזו, אל תהססו ופנו לווטרינר במהירות האפשרית.